קראתי את ספרו של אדוארד דה-בונו, אני צודק -- אתה טועה. הספר לא קצר, אף על פי שיכול היה להכתב ביתר קיצור מבלי לאבד מידע, לטעמי. כרגיל מהספרים שקראתי של דה-בונו, הוא לא מצטנע ולא ממעט להגדיל במעשיו, בהמצאותיו ובבגילויים שלו. הוא מייחס לדברים שעולים בקנה אחד עם רעיונותיו טעם של הוכחה או של דברים שברורים מאליהם ואילו כל דבר שאינו עולה בקנה אחד עם רעיונותיו כשגוי והרסני (לרבות לוגיקה והגיון...).
שוב אני קורא על אותם הדברים ועל אותם הרעיונות שחזר עליהם לזרא בספריו על כובעי החשיבה ולמד את ילדך לחשוב. אין חדש תחת השמש.
חסר לי מאד התקפות או ההגנה על הרעיונות בלשון מדעית ומשכנעת יותר. השכנוע לכאורה הוא בנפנוף ידיים ואני לא מצליח להבין מה בדיוק נותן את התוקף לטענות כאלה ואחרות שמעלה דה-בונו.
אני מתפלא על ההשקעה הרבה שמשקיעים במכון ברנקו-וייס בתרגום ספריו של דה-בונו ובהוראת שיטותיו. ממה שאני קורא באינטרנט אז אין ממש בדיקות שמראות ששימוש בשיטותיו של דה-בונו מקדמות חשיבה ומקדמות הישגים בקרב תלמידים.
אולי החמצתי משהו?
הנושא העיקרי בספר הוא נושא הרשתות העצביות שמתארגנות מעצמן. קראתי על הנושא מתוך לימודיי לתואר שניף למשל, בספר Fundamentals of Neural Networks: Architectures, Algorithms And Applications מאת
Laurene V. Fausett. הוא טוען שהרעיון של המודל העצבי הוא שלו ושגם הרעיון של התארגנות עצמית הוא שלו. אינני יודע. לא מצאתי לכך סימוכין בספרות המדעית. מצחיק אותי גם שהוא טוען שהרעיון שלו נבדק בסימולצייה במחשב ונמצע עובד (היכן המאמרים המדעיים שמתארים את הסימולצייה? היכן התיאור של הניסויים? היכן תיאור מתודולוגיית הבדיקה? בקיצור... זה לא משכנע בכלל... -- וגם אם היה מנסה במחשב, מה זה מלמד או מוכיח בכלל על חשיבה של בני אדם?).
הקריאה בספר מייגעת בעיקר בגלל שאין נסיון רציני (אלא ילדותי בעיניי) לגבות את הטיעונים השונים וכמובן בגלל הכתיבה השחצנית. דה-בונו נתפס בעיניי כאגו-מניאק בלתי נלאה. האם אכן כך או שאינני מבין אותו ואת רעיונותיו?
אשמח לדיון בנושא.
הרעיונות העיקריים הם להבנתי:
שוב אני קורא על אותם הדברים ועל אותם הרעיונות שחזר עליהם לזרא בספריו על כובעי החשיבה ולמד את ילדך לחשוב. אין חדש תחת השמש.
חסר לי מאד התקפות או ההגנה על הרעיונות בלשון מדעית ומשכנעת יותר. השכנוע לכאורה הוא בנפנוף ידיים ואני לא מצליח להבין מה בדיוק נותן את התוקף לטענות כאלה ואחרות שמעלה דה-בונו.
אני מתפלא על ההשקעה הרבה שמשקיעים במכון ברנקו-וייס בתרגום ספריו של דה-בונו ובהוראת שיטותיו. ממה שאני קורא באינטרנט אז אין ממש בדיקות שמראות ששימוש בשיטותיו של דה-בונו מקדמות חשיבה ומקדמות הישגים בקרב תלמידים.
אולי החמצתי משהו?
הנושא העיקרי בספר הוא נושא הרשתות העצביות שמתארגנות מעצמן. קראתי על הנושא מתוך לימודיי לתואר שניף למשל, בספר Fundamentals of Neural Networks: Architectures, Algorithms And Applications מאת
Laurene V. Fausett. הוא טוען שהרעיון של המודל העצבי הוא שלו ושגם הרעיון של התארגנות עצמית הוא שלו. אינני יודע. לא מצאתי לכך סימוכין בספרות המדעית. מצחיק אותי גם שהוא טוען שהרעיון שלו נבדק בסימולצייה במחשב ונמצע עובד (היכן המאמרים המדעיים שמתארים את הסימולצייה? היכן התיאור של הניסויים? היכן תיאור מתודולוגיית הבדיקה? בקיצור... זה לא משכנע בכלל... -- וגם אם היה מנסה במחשב, מה זה מלמד או מוכיח בכלל על חשיבה של בני אדם?).
הקריאה בספר מייגעת בעיקר בגלל שאין נסיון רציני (אלא ילדותי בעיניי) לגבות את הטיעונים השונים וכמובן בגלל הכתיבה השחצנית. דה-בונו נתפס בעיניי כאגו-מניאק בלתי נלאה. האם אכן כך או שאינני מבין אותו ואת רעיונותיו?
אשמח לדיון בנושא.
הרעיונות העיקריים הם להבנתי:
- אדוארד דה-בונו איש אשכולות חשוב שמביא רעיונות הכרחיים לקדמת האנושות
- הגיון מים חייב להחליף הגיון סלע. לא רק הגיון של שחור ולבן אלא חשיבה במקביל ואי הסתמכות על הגיון. הרעיון הוא לעקוף מכשולים ולא להתעקש להחליט מי צודק בסכסוך לפי הגיון (אולי כל אחד לפי הגיונו צודק?) אלא למצוא פתרון עוקף.
- החשיבה החדשה חייבת להחליף את החשיבה הישנה. הוא צופה לעולם פיגור ולא קדמה אם לא יאומצו רעיונותיו ושיטותיו.
No comments:
Post a Comment